מהו עיצוב ישראלי?

כל מעצב פנים או אדריכל שישאל על כך יעמוד רגע במבוכה ואז יאמר: "איני יודע, אבל אני יכול לזהות את העיצוב הישראלי בכל מקום."
מלת המפתח בתיאור העיצוב הישראלי היא פיוז'ן. פיוז'ן הוא מושג שהושאל מתחומים אחרים, כמו מוסיקה או בישול. פסנתר כנף מפואר המחוזק עם בורג של תנועת נוער שנועד לסנדות; שולחן של איקאה מעוטר במפה מבית סבתא, ארון ספרים רוסי עם מגני פינות בצורת ידיים. ישן וחדש, לכולם יש מקום וזמן.
בין העיצוב הישראלי והתעשייה הישראלית אין את הקשר המקובל. אין כמעט חברות העוסקות ביצור חפצים לבית שמעסיקות מעצבים, ולכן העיצוב בישראל אינו אלא אקדמי כמעט לגמרי, מה שנותן לו חופש פעולה לא לפנות לטעם של הקהל הרחב אלא לעצב פריטים בעלי מעוף. הישראלי אוהב עיצוב שמאחוריו עומד קונספט חזק. הוא לא אוהב להשקיע בעידון, אלא בדרכי שימוש וניצול מעניינות של אובייקטים, אלתור הנראה לעין ושמתגאים בו, הבא לפתור בעיה של מחסור בחומרים או מקום.
אז מה הם המאפיינים של עיצוב ישראלי? הישראלי אוהב שילובים משעשעים, "עם קריצה", ודוחה את הבורגנות הכבדה ממנו והלאה. המקום המשפחתי בבית וגם חדר הילדים מושקעים מאוד, המטבח יבלוט לעין וגם הספרים ישמשו לתצוגה. חפצים וחומרים שסטו מיעודם המקורי, מיחזור של חפצים, וחילונות ברורה – אין כמעט שימוש בסממני קודש בעיצוב הישראלי.


הישראלי מומחה בלקחת פרטים ישנים ולשלב אותם בסביבה החדשה הזרה להם. ההשפעה החיצונית של האדריכלות חלחלה פנימה אל תוך הבית – האדריכלות הישראלית שהחלה מנקודת מוצא של ארץ שבה בתים ערביים גבוהי קשתות וישנים בנויים, והחלה לשתול כאן את עיצוב הבאוהאוס החדש, ולהעדיף את העיצוב הקובייתי החלק והנקי. הקונפליקט בא לידי ביטוי ביחס לאדריכלות: מ1967 החברה החלה לקבל יותר את המבנים הישנים, הערביים, ולבנות בסגנון המושפע מהם.
בסופו של דבר אימצו המעצבים והאדריכלים הישראלים את מושג ההטמעה. אפשר ורצוי להביא כל חידוש וכל שילוב שעולה על הדעת, כל עוד הוא ישתלב היטב בסביבה הקודמת. והחיבורים הללו, ולא יצירת החפצים עצמם, הם לב העיצוב הישראלי.